צאי מהסרט

שבת.

שבת בשבילי זה משפחה, סוף שבוע שמתחיל בשישי בצהריים, שכל האחים והאחיינים שלי מטפטפים הביתה, אוכל מפנק והמון המון עיתונים.המעבר החד משבתות משפחתיות לשבתות פרטיות דרש ממני אלתור ויצירתיות על מנת להעביר שבת שתעניק את אותה תחושה פחות או יותר. כי אחים ואחיינים- אין, אוכל מפנק- אין תמיד, ועיתוני סוף שבוע- אין בכלל. זה לא שחסר מה לעשות בבודפשט, העיר הזו מציעה מגוון עצום של פעילויות ומקומות מעניינים, ומהמבחר הזה אני מרכיבה שבת אחרת בכל פעם, לפעמים ביחד ולפעמים- לבד.

אם יש מישהו שהוא לבד לבד לבד בלבדות שלו, זו אני

הפעם סופ"ש התחיל בארוחת צהריים מוקדמת אצל אדם, שהכין לנו פסטה עם טונה.

והמשיך אצל ערן וקינגה עם ארוחת שבת מצוינת של קסמים ואוריגמי (קיפלתי פרפר) עם דניאל וליה, עוף בדובדבנים, וחברה טובה. כדי לאזן את כל ה"ביחד" הזה בצהרי שבת הלכתי לבד לסרט: An Education (בעברית כרגיל הרסו את הפשטות וקראו לסרט: "לחנך את ג'ני", על משקל "להציל את ווילי" או משהו כזה... מה כל כך קשה להישאר נאמן למקור?). זהו למעשה תחביב ישן, סוג של תרפייה; אני, הקולנוע, החושך וההתנתקות מכל מה שקורה בחוץ (וגם בפנים). 

הסרט התלבש בדיוק על שבוע שבו חברת כנסת מקסימה מקדימה יורקת את משנתה "כיצד תפנימי דיכוי סמוי" בפני איזה כנס שובניסטי כלשהו, מביכה את ציפי, ואת עצמה בעיקר. תחזיקו חזק: "אני רוצה להגיד לכם, בחיים, טפו טפו טפו, אף אחד לא הטריד אותי מינית. למה? אני לא חושבת שאני כזאת מכוערת, בסדר כזה. ציון 5 וחצי. אבל כשגבר אומר לי מחמאה אני מבסוטית.זה חלק מהאיזון הטבעי בטבע. הוא אמר לי מחמאה, אני לא אומרת שהוא שולח ידיים, כי שתי פליקות, ושלום על ישראל".

1. כן, היא אמיתית, והיא חברת כנסת, אחת מ-120 נבחרים, שאמורים לייצג רמה כלשהי של אינטלגנציה.
2. 5 וחצי כזה? לא נראה לי שהיית צולחת חצי דרקון (טוב, אבל זה כבר מתחת לחגורה) 
3. 13:50 דקות פנויות 

והנה מגיע הסרט הקטן והפשוט הזה, שעוסק בדילמה שכולנו עוסקים בה בשלב מסויים בחיינו: האם ללכת בתלם ולהיות כמו כולם, גם במחיר חיים שבלונים, או לבחור בחוויה שונה, שלא תמיד ידוע מה התמורה שנקבל בסופה? (מישהו אמר "שליחות"?). בסרט, מתמודדת ג'ני, נערה חכמה ותלמידה מצטיינת, עם השאלה הזו כשהיא פוגשת בחור מקסים המציע לה חיים מרתקים ומרגשים, שאינם משתלבים עם חלומה הגדול - לכבוש את אוקספורד. ובהקשר לדברי החכ"ית הרהוטה; הכל מסתכם במציאת הבעל המתאים שיעניק לך חיי מותרות מפנקים, אז עזבי אותך מבית הספר, ולכי לעשות שופינג. 

לפעמים אני אעז והעלה רישומים שלי, והנה אחד שרשמתי מזמן, אבל מתקשר לנושא:

ואו, יצא לי פוסט פמיניסטי, כשעמוק בפנים מסתתרת השאיפה ש"אתה" תרים את הארגזים הכבדים. וכדי להוכיח כמה שזה ישן קבלו קישור לשני סיפורים קצרים שפרסמתי בגיל 18 (!!!) בבמה חדשה. די מצחיק  מביך לקרוא את זה עכשיו, ועוד יותר לקרוא את התגובות, כנראה שהדיכוי המופנם פעל גם עלי:

 רוב הבנות מטומטמות (בחיי שקראתי לזה ככה) 

נשים כבישים ומה שביניהן (אאוצ') 

שבוע טוב!

מיכל