סערה באמצע יולי

אתמול בלילה היתה סערה אמיתית עם גשם חזק והרבה ברקים ורעמים. היות וחודש יולי, הידוע כחודש קצת פחות מחניק מאוגוסט, יצאתי מהבית בסנדלים. סנדלים הם בחירה לא טובה, בעיקר אם נדרשים לקפץ בשלוליות לאורך שדרת אנדרשי. מחלונות הדירה שלי נשקף נוף מיוחד שאני אוהבת לצייר ולצלם, מזג האויר המיוחד של אתמול הפך אותו למהפנט.

אז בבניין בן שלוש קומות נמצאת הפינה הפרטית שלי בעיר הכל כך לא שלי הזאת. כל מי שביקר והתעורר לקול זמרי האופרה המתאמנים והשכנה המכחכחת יסכים שאין שניה לה.

השכנים האלמונים שלי מפתיעים לפעמים, כמו למשל בפתק הבא, אותו מצאתי מודבק לדלת אחרי שנעדרתי לשבועיים:

האם תוכלו לנחש באיזה מכשיר חשמלי מדובר? (ולא, זה לא מה שאתם חושבים...)
פתרונות בפוסט הבא

לא כתבתי פה מזמן כי לא היתה לי מוזה והייתי עסוקה מידי, נסעתי הרבה, עבדתי יותר, ואולי אכתוב פה בהזדמנות על המשחקים הנהדרים בוינה ונסיעות אחרות.

אסיים ברשימת מזלטובים למיוחדים שבארץ שמתחתנים ויולדים בלי הכרה, ומשמחים אותי מאוד. סליחה שאני לא יכולה להשתתף בכל החגיגות, אבל אתם בראש ובלב כל הזמן:
יענקלה ושרית ושירי וטל (ששברו את מעגל הבלתי מחותנים של הצד הזה של המשפחה), ליאורי והאחיין החדש שלי הראל, צ'ופה וצ'ופו שהפכו לסבאסבתא וכמובן יעלי ואיתמר שגרמו לזה לקרות, רותם שעשתה הכי חכם והלכה על שניים במכה (תכלס), אפרת ויואב שהתחדשו באיתי. ובניחוח הילדים הזה אציין גם את אריאל שסיים גן חובה ועולה לכיתה א' ואת נועם שהתחיל ללכת וצועק את השם שלי בטלפון.

קיץ קייצי.
מיכל